מוסיקה שקטה בערב בודד
17 באפריל 2020
זה עוד ירוק
1 במאי 2020
Show all

Micaela Lattanzio Explores The Fragmentation Of Female Identity

זהות

 

את חושבת שאת יודעת מי את. את חושבת שהבנת את זה כבר לפני שנים. יש משהו פשוט ועקבי והדרגתי בדרך שבה כל התרחשות חשובה בחיים, כל קושי וכל מפגש, עיצבו אותך בצורה מסוימת.
מבית הספר היסודי יצאת נחושה להיות מקובלת ונחלת את זה בהצלחה גדולה בתיכון.
בתיכון הבנת שכדי להגשים את החלומות שלך את צריכה להיות תלמידה מצטיינת וקרעת את התחת להשיג את זה. כל אותן שנים לא ממש השקעת במשפחה שלך ולא היו לך ייסורי מצפון. חשבת לעצמך: אני מקובלת, מצטיינת ולא משהו ביחסי משפחה. הנה מידע מוצק ועקבי שהוכיח את עצמו לאורך השנים.
בצבא למדת להוריד את הראש ולקבל פקודות. כל הצייתנות הזאת הצחיקה אותך בהתחשב בעובדה שמעולם לא הקשבת להורים.
החבר הראשון שלך לימד אותך מה זה פרפרים בבטן ואיך להתנשק. השני כבר לימד אותך על מין ושאולי לא כדאי לצפות להרבה.
באוניברסיטה נתת לכולם לבלבל לך את המוח: שום דבר לא עקבי; שום דבר לא הדרגתי; אין אמת אחת ויש המון אהבות שמושכות אותך לכל הכיוונים. למדת שאת אוהבת לנסות דברים חדשים, לקחת סיכון, לעוף לכל הרוחות ובחזרה. שכחת את עצמך ובכל זאת ידעת מי את: נחושה, צייתנית ותלמידה מצטיינת. המידע הבסיסי הזה עזר לך לנחות בכל פעם על שתי הרגליים; העניק לך ביטחון כל שהוא שאת יודעת מי את.

 

מצאת עבודה, התחתנת, הבאת ילדים לעולם. כל תפקיד השתלב בהגדרה האישית שלך. כל דבר נוסף לפסיפס הזה שהוא את וחשבת שאת מורכבת ורבת פעלים. חשבת: הנה, אנשים הם כל כך הרבה. חשבת שוב: הם יותר מסך כל התפקידים שלהם ונבהלת.
נבהלת כי מרוב הכול לא מצאת משהו; לא מצאת משהו אחד להיאחז בו.
אבל גם הבהלה הזאת התפוגגה מהר בתוך השגרה העמוסה לעייפה.

 

עד שעברתם. הגעת למקום חדש בו לא הכרת איש ואיש לא הכיר אותך. כל ניסיון החיים וההגדרות שלך נשארו אצלך בראש. כל מי שהתבונן בך ראה רק אישה מזדקנת, אחת מיני רבות, ולא ידע דבר. ניסית לומר לעצמך שזאת הזדמנות נפלאה להמציא את עצמך מחדש אבל בפועל טבעת בתוך חרדה קיומית. גערת בעצמך: זה שאחרים לא יודעים מי אני לא אמור לערער את הזהות שלי. נחושה, עמדת על שתי רגליים, אבל הביטחון ההוא היה ממך והלאה.

 

אז באת אלי לתשובות.

תסתכלי סביב ותראי בעצמך. כולן כאן נשים כמוך. גוף מוצק ויציב אבל נפש מעורערת וחבוטה. כולן לובשות את אותו בגד פשוט, מגולחות ראש וחסרות ייחוד חיצוני. כולן איתי ואני אחד. אני מרוקן אותן מתוכן עד שנותר להן רק דבר אחד להיאחז בו, עד שהזהות שלהן מזדקקת לדבר אחד ברור.
אני יודע שזה מה שאת רוצה.

זה מה שאת צריכה.

את רק חושבת שאת יודעת מי את.

אני אעזור לך להבין מי את באמת.

 

 

 

יצירת אומנות המשמשת כתמונה:

Micaela Lattanzio Explores The Fragmentation Of
Female Identity

Micaela Lattanzio Explores The Fragmentation Of Female Identity