ביקורת של נוריתה על הכול אודות סופי

08/02/2024

בספר הזה יש מספר רבדים.
והוא בכלל אמור להיות ספר נוער.
הספר מתרחש במושב ליד פרדס חנה..
את הסיפור מספרת סופי בגוף ראשון.
הזמן – בסביבות שנות השמונים.
סופי מעריצה את הסופר קרל מאי. היא תמיד חושבת על עצמה כ"יד הנפץ".
היא מעריצה את וינטו. סופי נותנת לכולם שם אינדיאני.
במושב חיה סבתא של סופי – מזל. היא תימנייה.
במשפחה של סופי הורים ושתי בנות.
האם היא תימנייה. היא עורכת דין. (פרקליטה). אין יחסים חמים בין סופי לאימה. היחסים מאד קרים. השם האינדיאני של השם הוא "עין קרח".
האב הוא אשכנזי. הוא אופה פיתות.  הוא איש נוח מאד.
רוזה, האחות הגדולה בת 16. היא מושלמת. ילדה טובה. נשמה טהורה. עוזרת לכולם.
ו-סופי – בת 14. שמנמנה (מאד), דיי פראית, רוכבת על אופניהם בכל המושב (והרבה פעמים עוצמת עיניים בעת הרכיבה), מאד אימפולסיבית ומלאת חימה. מתרגזת בקלות. באחד הפעמים היא שברה לנער אף. ולכן, היא צריכה ללכת לדבר פעם בשבוע עם היועצת, שאותה היא מכנה דוקטור ברבי. (לא אכפת לה ללכת ליועצת, כי זה מתבצע על חשבון שעורי התעמלות). היא התלמידה הכי חכמה בכיתה. קוראת הרבה. היועצת הציעה לסופי לכתוב יומן.
אין לה חברים. בעצם יש עוד 2 ילדים שהיא נמצאת איתם בהפסקות, והם קוראים לעצמם "חבורת המדוכאים".
זה הרובד האחד.

לכיתה מגיע ילד אתיופי. ממבצע משה.
הרובד השני – החברות בין הילדים. חיי המושב, החיים של האתיופים, הריבים. גילוי עצמי. הצדק שסופי רודפת אחריו (כאילו היא עצמה גיבורה של קרל מאי). כאשר נודע לה שהחברה הטובה שלה נפגעה על ידי מישהו, היא יוצאת לנקום. אך קורה משהו, והיא מאד נפגעת ומתנתקת. היא מתאהבת, היא שונאת, אוהבת. והכול אצלה מועצם.

הרובד השלישי הוא מעט על-טבעי, פנטסיה, ולא ארחיב עליו דיבור. דבר שמשנה את סופי ואת עולמה לחלוטין.

הספר אומנם ספר נוער, אך הוא מאד שונה מספרי הנוער האחרים שקראתי.
שונה לטוב.
הוא מאד קריא וזורם.
עושה בלגים בבטן. כמו אגרוף. הרבה רגשות הוציא ממני הספר. כעסתי על סופי. אהבתי את סופי. ריחמתי על סופי. ובעיקר ניסיתי להבין אותה.

בקשר לחלק השלישי (הרובד השלישי), מצד  אחד אהבתי מאד אך מצד שני – אולי הייתי מוותרת עליו, לא בטוחה שהוא היה שייך. היה לי יותר מדי.

אבל מה? מאד ממליצה על הספר.
בסופו של דבר אהבתי. ואפילו מאד.