מי היא אלה

מי היא אלה אם לא זו שאתה מתבונן בה בהערצה גמורה?

זו הממלאת ימיך ולילותיך בתכלית ענוגה?
זו אשר מוקדם בבוקר רוחצת בך את ידיה, נוגעת ומלטפת?

זאת הבאה והולכת, שבה וחוזרת, אליך.

היא לעולם לא תהיה שלך, אבל אתה תהיה שלה לנצח (או לפחות עד סוף חייך).

אתה מתבונן בפניה המשתנות ולא משתנות; תזהה אותה בכל מצב, בכל רגש, עם או בלי איפור, עם או בלי בגדים. כשהיא נוגעת בך אתה מתמעט קמעא. משהו בך נגמר ועדיין, תחושת הליטוף וחום ידייה הן אלו הנותנות אישור לקיומך.

בלעדיה הכול דומם, שקט וריק.

לעתים, אחרים באים בביתה. לפעמים הם נוגעים בך בהיסוס, לפעמים הם אפילו לא מתייחסים ומדלגים עליך כאילו היית אוויר. אתה מתבונן בנעשה מקרן זוית ותוהה כיצד הם מעזים לגעת בה, לזהם אותה בידיהם המטונפות והיא מתענגת עליהם בדרכים שאינך אפילו יכול לדמיין.

חייה מסתוריים בעיניך ולמרות שאתה יודע, איפה שהוא עמוק בפנים, שלעולם לא תצליח לגשת אליה או לגעת בה בעצמך – לא תוכל אלא להמתין בסבלנות עד שתיכנס לחדר המרובע והקטן, תרים אותך אליה, תשפשף ותקרצף איתך את ידיה תחת זרם המים ותחזיר אותך, קטן יותר, למקומך בסבוניה.