האדם החושב

למדתי שמשפט הפתיחה הוא החשוב ביותר. בדרך כלל אני שוברת את הראש איך למשוך את הקורא, איך לשכנע אותו להישאר. איתך אף פעם לא הייתי צריכה להתאמץ.

אני גם לא רוצה שתישאר.

לכתוב ולא לדבר זה פתרון מתאים לאדם החושב שמעדיף לא להביט בעיניים כשהוא אומר דברים קשים. הדברים מסודרים יותר טוב על הנייר, משוכללים ומנוסחים בדיוק שאתה תקרא לו חד ואני אקרא לו הכרחי. אתה תקרא לו פחדני ואני אסכים איתך.

איתך אני מוכרחה לכתוב כי הישירות שלי תמיד מתעקמת, הופכת נוזלית וחמקמקה כשאני עומדת מולך, כשאתה מביט בי וכולך אש בוערת. ברגעים כאלו המילים מתנדפות ובמקום להימלט אני מוצאת את עצמי בזרועתיך.

עדיף להקליד במחשב מלכתוב בעט. כשכותבים בעט היד רועדת והכתב נכשל ומועד ורואים הכול על הדף הלבן. אתה תראה את כתמי הדיו המשתהים, מלאי הספקות. תרגיש את הלחות של הדמעות ותדע כבר שגם אצל האדם החושב הרגש יכול להשתלט ואתה תנצל את זה ולא תיתן לי ללכת.

בחירת המילים היא המלאכה הקשה ביותר.

הכתיבה דומה לבחירת השביל הנכון בחציית שדה מוקשים. או שלא. אולי איך שלא אלך, אפוצץ את הכול והכאב הוא בלתי נמנע. אז אני בוחרת בצורה העניינית ביותר, בתוכן הקבוע שאינו מתחלף למרות שעדיין פוגע:

אין לנו עתיד ביחד. אין לנו שום דבר שיכול להוות אבני יסוד לבניין יציב. תשוקה וטירוף חושים, משיכה מגנטית ודרמה תאטרלית כמעט – הם נפלאים בלילות הקיץ הארוכים. יש בהם קסם ממכר אבל בסופו של דבר סערת הרגשות התמידית מתישה ומשאירה אותנו הלומים ושרוטים.

אתה תגיד: המריבות – זה בגלל שאת מתנגדת, מסרבת להתמסר.

אתה תגיד: אני מוכן להילחם עליך.

אבל אני לא רוצה מלחמות, אני רוצה שקט.

שאלת אותי פעם, בדרמטיות האופיינית שלך: אם הייתי הולך למות, אם היה לי זמן ספור, האם היית מסכימה להתחתן איתי?

עניתי לך שזה לא המבחן הנכון, כי להתחתן זה לכל החיים וזה הרבה אחרי שהאהבה עצמה מתה. הסתכלת עלי בעיניים פעורות כאילו חיללתי את קודש הקודשים שלך ופרצתי בצחוק.

אתה תמיד היית איש של רגש ואני, אני בחרתי בדרך אחרת. זה לא אומר שאני לא מרגישה דבר, אלא שבסופו של יום אחליט לפי הראש ולא הלב.

שנים שאני משכתבת את המכתב הזה אחרי שעזבתי בלי לומר מילה.

אתה זוכר את ערב יום העצמאות כשיצאנו לכיכר ורקדנו עם קהל של זרים ובסוף הלכנו הצידה וישבת על הרצפה, נשען על קיר בטון ואני ישבתי בין הרגליים שלך, נשענת על החזה שלך ונותנת לך לחבק אותי? השמיים היו זרועי כוכבים, כולם צהלו מסביב וביננו היה שקט, פשוט שקט.

אני מניחה שמה שרציתי לומר עכשיו, במכתב הזה, זה שאני מתגעגעת אליך.