ביקורת של נוריתה על הכול אודות סופי 08/02/2024 בספר הזה יש מספר רבדים. והוא בכלל אמור להיות ספר נוער. הספר מתרחש במושב ליד פרדס חנה.. את הסיפור מספרת סופי בגוף ראשון. הזמן – בסביבות שנות השמונים. סופי מעריצה את הסופר קרל מאי. היא תמיד חושבת על עצמה כ"יד הנפץ". היא מעריצה את וינטו. סופי נותנת לכולם שם אינדיאני. במושב חיה סבתא של סופי – מזל. היא תימנייה. במשפחה של סופי הורים ושתי בנות. האם היא תימנייה. היא עורכת דין. (פרקליטה). אין יחסים חמים בין סופי לאימה. היחסים מאד קרים. השם האינדיאני של השם הוא "עין קרח". האב הוא אשכנזי. הוא אופה פיתות. הוא איש נוח מאד. רוזה, האחות הגדולה בת 16. היא מושלמת. ילדה טובה. נשמה טהורה. עוזרת לכולם. ו-סופי – בת 14. שמנמנה (מאד), דיי פראית, רוכבת על אופניהם בכל המושב (והרבה פעמים עוצמת עיניים בעת הרכיבה), מאד אימפולסיבית ומלאת חימה. מתרגזת בקלות. באחד הפעמים היא שברה לנער אף. ולכן, היא צריכה ללכת לדבר פעם בשבוע עם היועצת, שאותה היא מכנה דוקטור ברבי. (לא אכפת לה ללכת ליועצת, כי זה מתבצע על חשבון שעורי התעמלות). היא התלמידה הכי חכמה בכיתה. קוראת הרבה. היועצת הציעה לסופי לכתוב יומן. אין לה חברים. בעצם יש עוד 2 ילדים שהיא נמצאת איתם בהפסקות, והם קוראים לעצמם "חבורת המדוכאים". זה הרובד האחד. לכיתה מגיע ילד אתיופי. ממבצע משה. הרובד השני – החברות בין הילדים. חיי המושב, החיים של האתיופים, הריבים. גילוי עצמי. הצדק שסופי רודפת אחריו (כאילו היא עצמה גיבורה של קרל מאי). כאשר נודע לה שהחברה הטובה שלה נפגעה על ידי מישהו, היא יוצאת לנקום. אך קורה משהו, והיא מאד נפגעת ומתנתקת. היא מתאהבת, היא שונאת, אוהבת. והכול אצלה מועצם. הרובד השלישי הוא מעט על-טבעי, פנטסיה, ולא ארחיב עליו דיבור. דבר שמשנה את סופי ואת עולמה לחלוטין. הספר אומנם ספר נוער, אך הוא מאד שונה מספרי הנוער האחרים שקראתי. שונה לטוב. הוא מאד קריא וזורם. עושה בלגים בבטן. כמו אגרוף. הרבה רגשות הוציא ממני הספר. כעסתי על סופי. אהבתי את סופי. ריחמתי על סופי. ובעיקר ניסיתי להבין אותה. בקשר לחלק השלישי (הרובד השלישי), מצד אחד אהבתי מאד אך מצד שני – אולי הייתי מוותרת עליו, לא בטוחה שהוא היה שייך. היה לי יותר מדי. אבל מה? מאד ממליצה על הספר. בסופו של דבר אהבתי. ואפילו מאד.
אביגיל:אני רוצה לכתוב על "הכל אודות סופי" אבל אני לא יכולה לעשות את זה בלי להגיד מראש: זו אינה ביקורת. ועכשיו אסביר בדיוק למה זו לא ביקורת (אבל למה זו כן, וממש ממש, המלצה, וגם קצת "מי לבשה את זה טוב יותר").לפני שבוע ראיתי בפייסבוק שכתב היד של שרית גרדוול יצא לאור. זה דרש ממני חיטוט קל - ידעתי שאני מכירה אותו! - ואכן, מייל מ-2020 העלה את הלקטורה שעשיתי לו. קראו לו אז "מעגל הלחוח".אני תמיד ממש מתרגשת כשכתב יד שנגעתי בו, גם כשמדובר באמת בנגיעה קלה ורגעית, רואה אור. בעיקר אם במקרה אני בתודות. איך אני אוהבת תודות, אלה מודעות האבל של עולם הספרות: הכי פיקנטי, אנושי ומעניין. אז אני בתודות, וידעתי שאני רוצה לקנות אותו ורוצה להצטלם איתו, וכמו כל הדברים הטובים והיפים, באופן לא מודע או אפילו מקרי לגמרי - היום כשסוף סוף התאחדנו גיליתי שגם התלבשנו אותו דבר. אז הנה אנחנו חמודות בתמונה.זו אינה המלצה כי קראתי אותו ב-2020 ואני כבר לא לגמרי זוכרת אותו, כי כתב היד שקראתי ללא ספק שונה מהותית מהספר המוגמר, כי הוא עבר עריכה משמעותית, כי אני כבר לא הקוראת שהייתי בשנת 2020, ועוד.ובכל זאת חזרתי ללקטורה ההיא, מסקרנות, ואני חולקת את זה כאן גם כי אני עומדת מאחוריי כל מה שאמרתי וגם כי אני חושבת שתמיד מעניין לראות את הברגים והפיגומים, את מה שקרה לכתב יד לאורך הדרך, ואת מה שאמרו עליו בתחילתה:סופי היא דמות נוגעת ללב.זה הדבר הראשון, ואולי החשוב ביותר, שאפשר וצריך להגיד על "מעגל הלחוח".סופי היא דמות שקל לחבב, לא בגלל שהיא חמודה ולבבית אלא אולי להפך: היא מלאה סתירות, היא מלאה רבדים, היא לא מחליקה בקלות בגרון. כל אלה עושים אותה ללא מושלמת, ודווקא לכן לאנושית ואמינה במיוחד. סיפור ההתבגרות שלה יכול להיות סיפור מרשים שעוסק בעדתיות, בצמיחה, באהבות מסוגים שונים ובפולקלור.היומן שלה הוא הצצה מופלאה לעולמה הפנימי, והרשימות שהיא מנהלת הן אולי החלק הטוב ביותר בכתב היד, הן מבחינת התכנים והן מבחינת השפע הרגשי והספרותי שהן מצליחות לתת לקורא במעט מאוד מילים. התמציתיות הילדותית שלהן, בשילוב עם התכנים שעולים מהן, הן שילוב נהדר.אני מחבבת מאוד שילוב של אלמנטים פנטסטיים בסיפורי התבגרות, ואני חושבת שזו בחירה נבונה. אני חושבת גם שמקסים ונכון לשלב פנטזיות מבוססות תרבות ופולקלור – בעיקר כשמדובר בצד פחות מדובר ומיוצג של התרבות העדתית בארץ.אז הספר יצא לאור. הבוקר קניתי לי עותק, וגם הצטלמנו ביחד, ועכשיו אלך להתבשם בשמחה הזו. יש מעט מאוד סיבות לשמוח בימים אלה, ובכוונתי לסחוט מזו את כל מה שרק אפשר.אז מי לבשה את זה טוב יותר?על אביגיל קנטורוביץ' אפשר לקרוא כאן.
רועי: אתמול בלילה סיימתי לקרוא את "הכל אודות סופי", ונורא התרגשתי. התעוררנו הבוקר לחדשות הנוראיות... אז לא ממש יכול לכתוב עכשיו את הרגשתי לגביו. רק אומר בינתיים שהוא יפהפה, חכם, לא נופל לקלישאות ומרתק. הדמויות חיות כל כך שזה מפחיד שונא להשתמש במילים כמו "ספר אמיץ", אבל אין מה לעשות – באמת כתבת באומץ. השינוי בסגנון – ובכל זאת להישאר על אותו קו. קצת כמו לקחת היפ-הופ ולסיים במטאל ולדאוג שזה ישתלב טבעי. את באמת גדולה! תודה על סופי, ואפילו יותר על דמויות המשנה. הלוואי שיגיעו להרבה אנשים, מבוגרים וצעירים. על רועי סלמן אפשר לקרוא כאן.
חגית: באמצע הספר כבר כמעט התפתיתי לקרוא את סופו. לא יכולתי לחכות. רציתי לדעת מה קורה עם סופי ואמא, רוזה ואבא, סבתא ומשה. הספר אפוף המאגיה והכישוף גרם לי לשבת ליד ההסקה שעה ועוד שעה. לא יכולתי להניח לו, והוא לא הניח לי. ספר לנוער בוגר שמתחיל כאילו 'רגיל' אבל צובר תאוצה ולוקח אותך למחוזות מפתיעים. על חגית בודנקין ניתן לקרוא כאן.
ספטמבר 14, 2023הוצאת טל-מאי: “הכול אודות סופי” – מאת: שרית גרדווללא בכל יום מגיע אלי כעורך כתב יד של רומן שאני יכול באמת ובתמים לומר שלא נראה כמותו בספרות הנוער העברית. כזה הוא ספרה של שרית גרדוול, “הכול אודות סופי”. כבר קראתי את הטקסט הזה בטח מאה פעם, ובכל קריאה התפעמתי מחדש מהשפה, מעיצוב הדמויות, מהדינמיקות המרתקות ומהאופן הייחודי כל כך של מסירת הסיפור. ולצד ההתפעמות עלו גם רגשות נוספים רבים: התרגשות, מתח, פליאה, השתאות, בהלה וכמיהה. את כל הרגשות האלו נושאת לא רק העלילה המיוחדת אלא בעיקר הגיבורה, סופי, על כתפיה. סופי אוהבת לרכב על אופניים ברחבי המושבה הקטנה בה היא גרה. היא מעריצה מושבעת של “יד הנפץ” מאת קארל מאי ונחושה – כמו גיבור הספרים – לעמוד תמיד בצד הנכון והצודק. ויש לה אפילו חבורה – לא מאוד מתפקדת, אבל בכל זאת – המכונה “חבורת המדוכאים”. ברקע העלילה הדרמטית מוטמעים אינספור אינטריגות, סודות, הסתרות ואיומים, ורצון עז מאוד להשתייך. סופי אוהבת גם לאגרף בנים מעצבנים ולבלות עם סבתה מזל, אבל כשטרגדיה פוקדת אותה, רצף של התרחשויות משונות מסעירות את חייה ומשנות את עולמה מהקצה אל הקצה. במהלך שנה גורלית אחת מתמודדת סופי עם נטישה, התאהבות, אימה וגילוי עצמי. סכנה אורבת בכל פינה, עד שהמציאות הופכת מתעלומה בלשית לכישוף פרוע ולקרב איתנים של קרח ואש. שרית גרדוול יוצרת עירוב משכנע ומלהיב של ריאליזם ופנטזיה. בפרוזה מרהיבה נפרשים לפנינו הנעורים כלב פתוח, שלפעמים הוא מדמם ולפעמים עולה על גדותיו מרוב רגש. היא לוקחת אותנו להרפתקה שראשיתה ברכיבה תמימה באופניים ושיאה במופעי כישוף, מיסטיקה תימנית וגירוש שדים. זהו טקסט מפתיע ומלא גילויים כבירים, כמו ההתבגרות עצמה. מתוך דבריו של יותם שווימר, עורך הספר, בגליון הפנקס.
From: Manya Treece
Sarit - I just wanted to say that your talk this evening was wonderful. It was fascinating, the stories you shared about your family made it personal for everyone in the room, and it was clear during the question/answer session following your lecture that you had stirred people's emotions in powerful ways. You handled an inherently provocative subject with grace and wit, and Matt and I are now researching everything we can about the history of Yemenite Jews in Israel. Thank you for a really thought-provoking evening.
הספר מתחיל אי שם בת’לת שבתימן ונגמר בבכי. אני מזמינה אתכם לקרוא ולהתרגש מסיפור האהבה שבו.אי שם בתימן, חממה היא ביתם של דוד ואהובה אחות של רבקה, שרה וסעדיה הגדולים ממנה וגם של קדיה הקטנה. הוריו של חסן בן דודה נפטרו ואביה דוד מביא את חסן לחיות ביחד עימם. זו הפעם הראשונה שחממה פוגשת את חסן וכאן גם תחילת הסיפור. חממה וחסן גדלים יחד כמו אחים. חסן בעל ידי הזהב תורם ככל יכולתו לרווחת המשפחה קשת היום. החיים לצד המוסלמים קשים, אבל יש גם סיפורים יפים המתארים איך השכנים המוסלמים מגינים על השכנים היהודים מפני החיילים. סיפורים של שכנות טובה ומעבר. המרחקים בתימן עצומים בהתחשב בתקופה ובהתחשב בצורת הניידות שהיא הליכה ברגל ממקום למקום. הסכנות אורבות לכולם, אבל ליהודים יותר מאחרים. את הילדים משדכים בגיל מוקדם, כי תוחלת החיים קצרה וילדים יהודים יתומים נחשבים כאילו אין מי שידאג להם, במיוחד הבנות. חלומו של חסן הוא לעלות לארץ ישראל. החלום הזה מלווה אותו בגלל הסיפורים של אמו המנוחה שתארה את ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש, אבל הוא מחליט שהוא לא עולה לארץ לפני שהוא מוצא שידוך. למרות העוני ולמרות שהיהודים כולם הורשו לעסוק אך רק בעבודות מסויימות שנחשבות בזויות בעיני המוסלמים עדיין גם בין היהודים היו עבודות שנחשבו בזויות או פשוטות יותר מעיסוקים אחרים וחסן מתקשה למצוא שידוך. מהצד השני חממה, שהגיע זמנה בררנית מאד. ברגע שרצו לשדך אותה לאחר מות אמה, היא ברחה מבית אביה ועברה לגור אצל אחותה רבקה וגיסה שמואל שם מתגורר גם חסן מזה מס’ שנים כדי למצוא את פרנסתו. כך נפגשים השניים שוב ומתנהלים זה לצד זה עד שמסתבר שהם השידוך המתאים ביותר זה לזו והאהבה פורחת. להמשך הסקירה לחצו כאן.
הימים הנוראים מראש השנה ועד יום כיפור אלו ימים של חשבון נפש, ראיה ביקורתית של העבר וזיכרונות המציפים את הלב. זה גם זמן טוב להכיר את הרומן ההיסטורי: 'ספרי תמה תמימה', רומן הביכורים של שרית גרדוול על זוג אוהבים מתימן. הרומן נכתב באהבה רבה ומתוך געגוע גדול לסבה ז"ל וסבתה שתחיה, ומגולל את סיפור ילדותם בכפר קטן בתימן, שם חיו תחת שלטון האימאם וחוקי השריעה. הוא מלווה את מסעם להגשמת החלום לעלות אל ארץ ישראל, ההרפתקאות הרבות שבדרך וסיפור האהבה התמים והנפלא המתפתח בין השניים. עם הגיעם אל ארץ ישראל, סיפורם משתלב עם סיפור הקמת המדינה וההתיישבות בפרדס חנה. בעוד הספר מתאר את סיפור העבר של הסבים, גרדוול חוזרת לפני כל פרק אל ההווה המתאר את המפגש עם סבה, הגיבור של ילדותה, מרותק לכיסא גלגלים ובקושי מדבר. מתוך דף הפייסבוק של הספר 'ספרי תמה תמימה': נערה צעירה יושבת להתפלל בין סבתות רבות על כיסא פלסטיק לבן בחדר הקטנטן של עזרת הנשים. היא בהירת עור והן כהות, מקומטות ולמודות ניסיון, מגישות לה את פרח הבזילקום להשיב את הנפש בצום הנורא. הן מכירות אותה בשתיקתה, ואם תבוא אחרת ותטפס בכבדות במדרגות המובילות לחדרון הצפוף, לא תבוש לשאול גם באמצע התפילה: "הבת של מי את?" וכשתבין תהנהן בחיבה. תנועותיה של הילדה ממנהג האשכנז שאימץ אותה בשובה אל הקודש, אך ליבה גואה בשומעה את מנגינות בית סבא. שהרי מאז שהיתה ילדה קטנה נהגה לבקר ומעולם לא העזה לשבת לידו למרות שהשתוקקה. היא היתה מחכה לו עד סוף התפילה, או שהיה הוא זה שחיכה לה, ושניהם פסעו יחדיו חזרה הביתה. מרוב אהבה לא היה צריך אפילו לדבר. לקריאת הקטע המלא לחצו כאן.
דורית ברעם
מועדון הקוראות - כל גדרה
מאז ילדותה חממה היא חזקה, דעתנית חרוצה ועקשנית. תכונות אלה מלוות אותה בכל מהלך חייה בתימן, בתהליך הארוך של העליה לארץ והתלאות שלא נפסקות עם הגעתה לארץ. ואף על פי כן, יודעת חממה לקבל את הדברים בהבנה, בפשטות ובאהבה. בספר לא חסרים קוריוזים ורגעים הומוריסטיים בעיקר במפגש שבין העולים עם מדריכיהם במחנה הקליטה בעתלית – המקלחות, הסבון, המיטות, השירותים, האשכנזים, החילונים, הלבוש הלא-צנוע, הרפואה, בתי החולים, ומה לא. הכל חדש, הכל שונה ולא מובן. אבל הסתגלנות של בני הזוג וכל משפחתם, יחד עם אווירת הביחד מגלים אנושיות ואהבה אין קץ. אני נהניתי לקרוא את סיפורה של חממה ואת סיפורו של חסן, דרך עיניה של חממה, ואת עלילותיהם בארץ החדשה ופעילותם להקמת המושבה פרדס חנה ולכינונה של מדינה בישראל. השילוב שעשתה שרית גרדוול בין העבר להווה מעניק לספר רבדים נוספים של הדורות החדשים. שרית גרדוול עצמה נוסעת עם ילדיה, בעקבות לימודי בן זוגה לארצות הברית, ומעגל הנדודים לא חדל. אני ממליצה מאד על הספר הן כרומן מרתק, מרגש ומצחיק גם יחד והן כפיסת היסטוריה ממקור ראשון. לקריאת כל הכתבה לחצו כאן.
שרה רחמיאל
סקירות ספרים - שרה רחמיאל
אני התאהבתי, התרגשתי ולא יכולתי להניח את הספר מהיד.
"עכשיו הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, נאנחה חממה כשחזר חסן מבית הכנסת בשבת בבוקר. ידיה כבר התחילו לכאוב מלישת הג'חנון, אך היא ידעה כי בצק זה הוא הדבק המאחד את משפחתה כל שבת...."
מומלץ מאוד.
לקריאת הסקירה לחצו כאן.
פרופסור בת-ציון עראקי קלורמן
המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות, האוניברסיטה הפתוחה, ודיקן הלימודים האקדמיים -- מתמחה בחקר יהודי תימן.
יהודי תימן כתבו הרבה על חייהם בתימן, על העלייה לארץ ישראל והקליטה בה, רובם המכריע גברים שהעבירו את רשמיהם מנקודת מבטם. ספרה של גרדוול ייחודי בכך שמתמקד באישה כפי שהיא ראתה את ההתרחשויות הנוגעות לה ולמשפחתה וכיצד תפשה את אירועי השעה -- אף כי אלה מועברים לקורא/ת בגוף שלישי, באמצעות התיווך של נכדתם.שילוב סיפור המסגרת של הכותבת (שרית) עם הנרטיב של סבתא חממה מעניין ומאתגר ויוצר מעין ז'אנר ייחודי. יישר כוח על כתיבת הספר המלמד הן על העבר והן על ההווה.
ד״ר גתית שמעון
מה שצ'כוב לא סיפר לאו הנרי
אחד הדברים ששרית, המספרת, מרבה להדגיש על עצמה במהלך הסיפור הוא האופן שבו היא נהגה ללכת לבית של סבא וסבתא שלה ולדמיין, לקרוא ולחלום על מקומות אחרים, רחוקים, בתרבויות אחרות, רחוקות לא פחות. זה נכון גם עובדתית, אבל כשקראתי את ספרי תמה תמימה פתאום הבנתי שכל הדמיונות האלה, וכל הסיפורים והמרחקים והשיטוטים הביאו את שרית תמיד לאותו המקום ולאותה נקודת מוצא: הביתה. לא משנה היכן היא נמצאת או מה היא עושה, איך שהוא, היא תמיד חוזרת לשם, אל המשפחה שלה ואליה עצמה. להמשך קריאה לחצו כאן.
הניה שפירא
גפן
את השם לספרה, ״ספרי תמה תמימה״, שאבה מפיוט, פרי יצירתו של ר׳ סעדיה בן עמרם, שנכתב בתימן במאה ה17. הפיוט אמנם מדבר על השכינה אבל שרית בחרה להשתמש בו באופן מילולי, ״מאחר וסבי היה חולה מאוד, הוא לא דיבר הרבה ורוב הסיור נכתב מנקודת המבט של סבתי, שתחיה. לכן הסיפור שלה, של ה׳תמה התמימה׳ התאים לי למילות הפיוט״.
אתי סרוסי
סקירות ספרים
הספר נכתב באהבה ובהערכה. לא קלים היו חייהם של חסן וחממה, אך בנחישות, בהתמדה ובאומץ התמודדו עם הקשיים ויכלו להם. הכותבת אינה צובעת את סבה וסבתה בורוד - היא מתעכבת גם על חיכוכים ועל מריבות, אך במבט מימינו המפונקים יחסית, דרכם ומאבקם נראים הרואים, והכבוד שהיא רוחשת להם מדבק. אמנם זהו סיפורה של משפחה אחת, אך דרכו מוארת קהילת יוצאי תימן, החל בחיים בתימן וכלה בהתישבות בארץ, וזהו גם סיפורם.
להמשך קריאה לחצו כאן.
סו בן צבי
גפן המושבה
הסופרת ילידת המושבה פרדס חנה, שרית גרדוול, במפגש בספריה העירונית בנושא ספרה המתאר את העלייה מתימן והתמודדות עם הקשיים בארץ החדשה. בין המשתתפים בארוע חבר המועצה מצליח עמנואל וחבר המועצה נחמיה מנצור שאמר: ״יישר כוח על כתיבת הספר, הן על העבר והן על העתיד״.
קרין מילשטיין
סלונה
ספר רווי סיפורים תמימים וחביבים שמסופרים מנקודת מבטה של חממה.דרך עיניה אנו לומדים לראות את עולמה ונופלים שבי אחרי קסמיה. אולי שם הספר אינו ברור לכולנו ואינו מהווה פיתוי גדול, אך ספרה של שרית טומן בחובו עולם של אהבה בין חממה וחסן ואהבת הארץ. בנוסף,מעבר להיותו ספר על קורות משפחה אחת מתימן , הוא פותח את עינינו לעליית יהודי תימן, ובכך גם חשיבות הספר. להמשך קריאה לחצו כאן.
נירית שפאץ
עיתון כל הפרדס
אני אוהבת לשמוע על החיים של סבי וסבתי אז, חיים שהיו מונעים מהמון אידיאולוגיה ואמונה, חיים פשוטים שאין בהם את תרבות הצריכה של היום. יש לנו הרבה מה ללמוד מהם. לקריאת הכתבה מתוך העיתון, לחצו כאן.
בוקספר
בוקספר
סיפור ענק ומרגש על חיי משפחה תימנית שעלתה ארצה מכפר קטן בתימן. המשפחה מתגלגלת לארץ ישראל בדרך לא דרך, ונוחתת בפרדס חנה של שנות החמישים. אל תשלו את עצמכם כי מדובר בספר פשוט וטריוויאלי המספר על קורות משפחה. יש בספר זה כשרון כתיבה החודר לכל לב קורא ותמונה לא רגילה של התרבות התימנית, שלא לפי ספרי חיים הזז. 289 עמודים שווים קריאה! (אתר בוקספר www.booksefer.com)