לא בכל יום מגיע אלי כעורך כתב יד של רומן שאני יכול באמת ובתמים לומר שלא נראה כמותו בספרות הנוער העברית. כזה הוא ספרה של שרית גרדוול, “הכול אודות סופי”. כבר קראתי את הטקסט הזה בטח מאה פעם, ובכל קריאה התפעמתי מחדש מהשפה, מעיצוב הדמויות, מהדינמיקות המרתקות ומהאופן הייחודי כל כך של מסירת הסיפור. ולצד ההתפעמות עלו גם רגשות נוספים רבים: התרגשות, מתח, פליאה, השתאות, בהלה וכמיהה.

את כל הרגשות האלו נושאת לא רק העלילה המיוחדת אלא בעיקר הגיבורה, סופי, על כתפיה. סופי אוהבת לרכב על אופניים ברחבי המושבה הקטנה בה היא גרה. היא מעריצה מושבעת של “יד הנפץ” מאת קארל מאי ונחושה – כמו גיבור הספרים – לעמוד תמיד בצד הנכון והצודק. ויש לה אפילו חבורה – לא מאוד מתפקדת, אבל בכל זאת – המכונה “חבורת המדוכאים”. ברקע העלילה הדרמטית מוטמעים אינספור אינטריגות, סודות, הסתרות ואיומים, ורצון עז מאוד להשתייך.

סופי אוהבת גם לאגרף בנים מעצבנים ולבלות עם סבתה מזל, אבל כשטרגדיה פוקדת אותה, רצף של התרחשויות משונות מסעירות את חייה ומשנות את עולמה מהקצה אל הקצה. במהלך שנה גורלית אחת מתמודדת סופי עם נטישה, התאהבות, אימה וגילוי עצמי. סכנה אורבת בכל פינה, עד שהמציאות הופכת מתעלומה בלשית לכישוף פרוע ולקרב איתנים של קרח ואש.

שרית גרדוול יוצרת עירוב משכנע ומלהיב של ריאליזם ופנטזיה. בפרוזה מרהיבה נפרשים לפנינו הנעורים כלב פתוח, שלפעמים הוא מדמם ולפעמים עולה על גדותיו מרוב רגש. היא לוקחת אותנו להרפתקה שראשיתה ברכיבה תמימה באופניים ושיאה במופעי כישוף, מיסטיקה תימנית וגירוש שדים. זהו טקסט מפתיע ומלא גילויים כבירים, כמו ההתבגרות עצמה.

מתוך דבריו של יותם שווימר, עורך הספר, בגליון הפנקס.